החלטה בתיק עע"ם 5015/13 - א'

           זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כבוד השופט א' יעקב) מיום 8.7.2013, אשר קיבל את עתירת המשיב והורה למדינה להעניק לו רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), לבטל את צו הגירוש שהוצא נגדו מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות) ולשחררו ממשמורת שבה הוא מוחזק "לאלתר וללא תנאי".

1.        המשיב הוא נתין סודן שהסתנן לישראל בשנת 2010 ובהתאם למדיניות שנהגה באותה עת הוענק לו רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. ביום 17.11.2012 נעצר המשיב על-ידי המשטרה לאחר שטיפס על גדר בית ספר בירושלים, נכנס לבית הספר וקרא קריאות "אללה אכבר". למחרת היום האריך בית משפט השלום בירושלים את מעצרו של המשיב, נוכח קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה של הסגת גבול ועל מנת לאפשר למשטרה לבדוק אפשרות לגרשו מן הארץ. ביום 19.11.2012 פנתה המשטרה לרשות האוכלוסין בבקשה לבטל את רישיון הישיבה הזמני של המשיב ולהעביר את הטיפול בעניינו להליך מינהלי. לאחר שנערך למשיב שימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות (להלן: הממונה), הוחלט ביום 20.11.2012 להוציא נגדו צו גירוש זמני ונוכח הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור הוחלט להחזיק את המשיב במשמורת עד להרחקתו מישראל, בהתאם לסעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות. ביום המחרת נערך למשיב שימוע נוסף בפני הממונה, בסיומו הוחלט לבטל את רישיון הישיבה הזמני שהוענק לו, ועוד באותו היום החליט בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים (להלן: בית הדין)לאשר את צו הגירוש הזמני שהוצא נגד המשיב. ביום 31.12.2012 הוצא נגד המשיב צו גירוש ובדיון תקופתי שנערך בחודש אפריל 2013 החליט בית הדין להותיר את המשיב במשמורת בקובעו כי מעשיו מהווים סכנה לשלום הציבור.

2.        ביום 7.5.2013 הגיש המשיב עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד בה טען, בין היתר, לפגמים שנפלו בהליך המינהלי שננקט נגדו ובכלל זה כי בפני הממונה לא עמדה בעת מתן החלטותיו חוות דעת משפטית מפורטת על אודות מסוכנותו של המשיב. בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט א' יעקב) קבע את הדיון בעתירה לתחילת חודש יוני 2013 והורה למדינה להגיש את תשובתה עד שבוע לפני מועד הדיון. לאחר שניתנו למדינה מספר ארכות לצורך הגשת כתב התשובה ולקראת דיון המשך שנקבע ליום 8.7.2013, הגישה המדינה ביום 4.7.2013 בקשה לדחיית מועד הדיון ולהארכת מועד נוספת להגשת כתב התשובה לעתירה. בבקשתה טענה המדינה כי על יסוד מסמכים רפואיים שהועברו לידיה בימים האחרונים ובכללם חוות דעת פסיכיאטריות - מהן עולה כי מצבו הנפשי של המשיב עלול להקים חזקת מסוכנות לשלום הציבור באם ישוחרר ממשמורת - יש בכוונתה לערוך למשיב שימוע נוסף בפני הממונה. בנסיבות אלה ביקשה המדינה לדחות את מועד הדיון בעתירה ולאפשר למשיב, ככל שיחפוץ בכך, לתקוף את החלטתו החדשה של הממונה. ביום 7.7.2013 דחה בית המשפט את בקשת המדינה ולמחרת היום קיים כמתוכנן דיון בעתירה, בו ציינה המדינה כי לא הגישה כתב תשובה לעתירה מאחר שניסתה להביא את עניינו של המשיב לשימוע נוסף בפני הממונה וכי חרף ניסיונותיה הרבים לא עלה בידה לקיים את השימוע האמור לפני מועד הדיון שנקבע. המדינה הוסיפה וציינה כי ניתן יהיה לקיים שימוע כבר בבוקר יום המחרת והציעה לעדכן את בית המשפט ואת המשיב באופן מיידי בתוצאותיו.

3.        בפסק דינו, שניתן באותו היום, קיבל בית המשפט את העתירה בציינו כי חוות הדעת הפסיכיאטריות שהציגה המדינה חסרות משקל, מאחר שהממונה אינו רופא ואינו כשיר לבדוק את בריאותו הנפשית של המשיב. עוד ציין בית המשפט כי חוות הדעת האמורות עוסקות באירועים שהתרחשו לאחר הגשת העתירה ועל כן אין להן כל השלכה על בחינת מעשיה או מחדליה של המדינה המצויות במוקד העתירה. בית המשפט הוסיף וקבע כי חוות הדעת הפסיכיאטריות סותרות זו את זו ביחס לשאלת המסוכנות הנשקפת מן המשיב; כי ככל שהמדינה סבורה שהמשיב זקוק למעקב פסיכיאטרי לאחר שחרורו ממשמורת עליה לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשה להוצאת צו אשפוז כפוי; וכי בנסיבות אלה הבקשה לערוך שימוע נוסף בפני הממונה אין בה כדי להוות עילה לדחיית הגשת כתב התשובה. לגופם של דברים, בית המשפט קבע כי על-פי נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי (להלן: הנוהל) על המשטרה להעביר לגורם המינהלי חוות דעת מנומקת של משפטן המפרטת מדוע נשקף מן המסתנן סיכון לביטחון המדינה, לשלום הציבור או לבריאות הציבור. בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה דנן חוות הדעת המשטרתית שהועברה למנהל האוכלוסין אינה מנומקת די הצורך ואינה מתייחסת לנסיבותיו האישיות של המשיב וכי מדובר בפגם היורד לשורש ההליך ומביא לבטלות המעשה המינהלי. נוכח האמור קיבל בית המשפט את העתירה, ביטל את צו הגירוש ואת צו המשמורת והורה למדינה להעניק למשיב רישיון ישיבה זמני בישראל. כמו כן הורה בית המשפט לשחרר את המשיב ממשמורת "לאלתר וללא תנאי", אך עיכב את ביצוע פסק הדין בשישה ימים על מנת לאפשר למדינה להגיש ערעור.

4.         המדינה מערערת על פסק הדין ולצד הערעור הוגשה הבקשה שבכאן לעיכוב ביצועו, במובן זה שהמערער לא ישוחרר מהמשמורת שבה הוא מוחזק עד מתן החלטה בערעור. לטענת המדינה, סיכויי הערעור גבוהים שכן נפלו בפסק הדין פגמים מהותיים ובהקשר זה היא טוענת כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה להחזיר את עניינו של המשיב לבחינה מחודשת בפני הממונה, שגה בקובעו כי הממונה אינו כשיר לבדוק את בריאותו של המשיב על סמך חוות הדעת הפסיכיאטריות שיוצגו לו ושגה עת שהורה על שחרורו של המשיב ממשמורת ללא כל תנאי. המדינה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט קמא התעלם מנסיבותיו של המשיב, אשר במהלך שהייתו במשמורת אושפז באשפוז כפוי וניתנה בעניינו חוות דעת פסיכיאטרית המעידה על המסוכנות הנשקפת ממנו באם ישוחרר. עוד טוענת המדינה כי שגה בית המשפט עת גזר מן הפגמים שנפלו לשיטתו בהליך המינהלי את בטלותה של החלטת הרשות. לבסוף טוענת המדינה כי בנסיבות העניין נוטה מאזן הנוחות באופן מובהק לטובת "הקפאת המצב" והותרת המשיב במשמורת נוכח הסכנה הנשקפת לציבור אם ישוחרר המשיב ונוכח הקושי שיתעורר בעתיד לאתרו ולממש את צו הגירוש, ככל שיתקבל הערעור.

5.        המשיב טוען, מצידו, כי אין מקום להיעתר לבקשה שכן סיכויי הערעור נמוכים ושיקולי מאזן הנוחות תומכים אף הם בדחייתה. לטענתו, הימנעותה של המדינה מהגשת כתב תשובה לעתירה מעידה כי אין בפיה הסבר לפגמים שנפלו בהליך שהתקיים בעניינו ולדבריו בתי המשפט פסקו לא אחת כי על הרשות המינהלית לעמוד בדרישות שקבעה בנהליה וכי אי-עמידה באותן דרישות תביא לבטלות ההחלטה שיצאה תחת ידיה. עוד טוען המשיב כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי הפנייה לבחינה מחודשת בפני הממונה אינה רלוונטית לעתירה ובקובעו כי אין בחוות הדעת הפסיכיאטריות שהציגה המדינה כדי להוות שינוי נסיבות המונע את שחרורו ממשמורת. המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא נתן דעתו לנסיבות המקרה ובחן את חוות הדעת הפסיכיאטריות לגופן, בעומדו על הסתירות שהתגלו ביניהן. עוד טוען המשיב כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו צריכה הייתה להתברר בפני משפטן, כפי שקובע הנוהל, ולא בפני פסיכיאטר ועוד הוא מפנה לחוות הדעת הפסיכיאטרית הראשונה שניתנה בעניינו ביום 2.7.2013 לפיה אין עדות כי נשקפת ממנו סכנה לעצמו או לזולת. בנסיבות אלה, המשיב גורס כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מהותרתו במשמורת עולה בהרבה על הסיכון הנטען וכי על כן אין לעכב את ביצוע פסק הדין.

6.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לאמור בפיסקה 7 להלן.

           כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור על פסק-דין אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו ועל המבקש את עיכוב הביצוע להראות כי טובים סיכוייו של הערעור להתקבל וכי ביצועו המיידי של פסק הדין כורך עימו נזק חמור שיהיה קשה לתקנו באם יתקבל הערעור (ראו: עע"ם 9158/09 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ, פיסקה 5 (18.2.2010); עע"ם 2264/11 רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ, פיסקה 6 (24.5.2011)). בין שני שיקולים אלה מתקיימים יחסי גומלין במובן זה שככל שסיכויי הערעור גבוהים כך יפחת משקלו של השיקול בדבר מאזן הנוחות ולהיפך (ראו: עע"ם 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן, פיסקה 4 (4.9.2011); עע"ם 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שרותי בריאות כללית, פיסקה 19 (2.12.2012)). במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור שהגישה המדינה, ניתן לומר כי על פני הדברים אין מדובר בהליך נטול סיכויים. בית המשפט קמא קבע כי נפל פגם בכל הנוגע לרמת הפירוט של חוות הדעת המשטרתית אשר עמדה בפני הממונה ושימשה אותו בהחלטותיו ובפני ערכאת הערעור תעמוד, בין היתר, השאלה מהי משמעות אותו הפגם והאם בנסיבות העניין נגזרת ממנו בטלותה של ההחלטה המינהלית. כמו כן תידרש ערכאת הערעור לטענות המדינה בכל הנוגע למצבו הנפשי של המשיב ולמסוכנות הנשקפת ממנו כעולה מחוות הדעת הפסיכיאטריות שהתקבלו בעניינו, וכן לשאלה האם רשאי הממונה לשקול נתונים מאוחרים אלה בקבלו החלטה בעניין הותרתו של המשיב במשמורת. הנה כי כן, המחלוקת המרכזית בין הצדדים אינה מחלוקת עובדתית אלא כזו הנוגעת בשאלות משפטיות המצריכות דיון ומכאן שלא ניתן לומר שמדובר בערעור שהינו חסר סיכוי על פני הדברים.

7.        לכך אוסיף כי מאזן הנוחות אף הוא מטה את הכף לעבר המסקנה כי יש להותיר את המשיב במשמורת. אכן, הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהותרתו במשמורת עד להכרעה בערעור הוא "ברור וחד משמעי" (ראו עע"ם 5740/11 מדינת ישראל נ' אשטו (10.8.2011)) ואולם יש ממש בטענת המדינה לפיה שחרורו של המשיב ממשמורת עלול לסכן את שלום הציבור ואת בטחונו ולהקשות על מימוש צו הגירוש נגדו ככל שהערעור יתקבל (ראו: עע"ם 4326/13 הלהלו נ' משרד הפנים, פיסקה 12 (9.7.2013)); והשוו: עע"ם 9445/12 מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה נ' גברמיקאל, פיסקה 5 (7.1.2013)). את טענותיה בהקשר זה סמכה המדינה על העובדה כי המשיב הסתנן לישראל ובהמשך נחשד בעבירה של הסגת גבול עת נתפס בבית ספר בירושלים תוך שהוא קורא קריאות "אללה אכבר"; על החלטות הממונה והחלטות בית הדין בדבר הסכנה הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור; על העובדה כי במהלך שהייתו במשמורת אושפז המשיב במחלקה סגורה עקב מצב פסיכוטי; ועל חוות דעת פסיכיאטרית מיום 4.7.2013 מטעם ד"ר משה בירגר בה צוין כי שחרורו של המשיב ממשמורת ייצור "חזקת מסוכנות הנשקפת מצידו לסביבה". נוכח מכלול נתונים אלה מצאתי כי יש ממש בחשש שהציגה המדינה מפני שחרורו של המשיב ממשמורת. יחד עם זאת, ועל מנת להקטין ככל הניתן את הנזק שייגרם למשיב בשל הותרתו במשמורת, יש להקדים את הדיון בערעור ולקיימו בתוך פרק זמן קצר יחסית.

8.       סיכומם של דברים - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת. המזכירות תקבע את הדיון בערעור לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר 2013.

בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"א באב התשע"ג (‏28.7.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אנ+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: